דיני מקרקעין

הביטוי "רשום טאבו" מבטא עבור רבים בציבור מעין תעודת כשרות או תעודת אחריות לתכונות של נכס מקרקעין מבחינה משפטית, תכנונית וכדומה. האומנם כך? אז"ש, אז

ערר בשאלת מיסוי של אופציה במקרקעין, כמשמעותה בסעיף 49י' לפרק חמישי 2 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג – 1963 (להלן – החוק). הדיון נסוב

קיימים כמה סוגים של דמי השימוש בקרקע לרשות מקרקעי ישראל : דמי חכירה, דמי היוון, דמי הסכמה, המשולמים עבור קרקע המוחכרת מרשות מקרקעי ישראל ("המינהל").

במאמר אחר של הח"מ ("בטחונות לרישום עסקאות במקרקעין") סקרתי בקצרה מקצת מההשלכות המשפטיות של עסקאות בנכסים שאינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין (טאבו). בהעדר רישום בטאבו

עובדות המקרה- בין מוכרים לקונים נכרת הסכם למכירת בית צמוד קרקע ביהוד. המוכרים הצהירו בחוזה כי הבית נבנה לפי היתר בניה כדין וכי לא ידוע

מהם דמי היוון, איך רמ״י מחשבת אותם, מתי כדאי לשלם ואיך היוון יכול לחסוך דמי הסכמה ולהקל על מכירת נכס.

תחרות בין שני בעלי זכויות קניין, במיוחד כאשר שני קונים מתמודדים על אותו הנכס, מהווה סוגיה מרכזית  בדיני הקניין והמקרקעין.  ואלה עיקרי העובדות: שמעון מוכר

לפי סקר של משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל קיימים במדינת ישראל מעל מיליון דירות/בתי מגורים בלתי רשומים על שם בעליהם בלשכת רישום המקרקעין (טאבו). הגורמים

רוב רובם של פרויקטים לבניה בארץ מלווים ו/או נתמכים על ידי גוף כלכלי פיננסי כגון בנקים או חברות ביטוח. הקבלן או היזם של הפרויקט משעבד

כללי תחום התכנון והבניה בישראל הנו תחום רחב המוסדר בעיקר ע"י חוק התכנון והבניה , התשכ"ה– 1965 והתקנות על פיו.זהו חוק פרוצדורלי רגולטורי הבא להסדיר את ההליכים